״שלגיה״ (2025) - בין גל גדות לרייצ׳ל זגלר, אני בוחר בגמדים (ביקורת ComicON)
- עידו שייביץ
- 22 במרץ
- זמן קריאה 17 דקות
תודה לפורום פילם ודיסני ישראל על ההזמנה להקרנת העיתונאים!
תקציר: לאחר מותם של הוריה, שלגיה (רייצ׳ל זגלר) כלואה כנתינה תחת שליטתה של המלכה הרעה (גל גדות) חסרת הרחמים, שכל מטרתה ושאיפותיה היא להיות היפה ביותר מכולן לעד. יום אחד, שלגיה פוגשת בבנדיט ג׳ונתן (אנדרו ברנאפ) ומוצאת חן בעיניו, ובעקבות כך הראי של המלכה הרעה מציין בפניה ששלגיה יפה יותר ממנה. המלכה המאוימת קוראת להריגתה של שלגיה, מה שמוביל את שלגיה לברוח אל מעמקי היער, שם היא נתקלת בבית קטן המתגלה כביתם של שבעה גמדים. בעזרתם של הגמדים ושל הבנדיטים, שלגיה תעשה כל שביכולתה לעצור את שלטונה של המלכה הרעה ולהזכיר לממלכה כולה את חשיבותה של רוח האחדות.
ידוע מאוד לכולם שהאגדה של ״שלגיה ושבעת הגמדים״ בעלת חשיבות רבה למסע הארוך של דיסני, המתפרש על כבר יותר מ-100 שנים. הסרט המצויר המקורי היה הסרט המצויר באורך מלא הראשון שאי פעם נוצר, והוביל לתחילתו המהפכני של ענף חדש לגמרי של קולנוע וסיפוריות - במיוחד בתקופה הקשה של שנות ה-30-40. הוא גם התחיל, בחוסר תכנון מוחלט, את קו סרטי הנסיכות של דיסני, בו הם מפיקים סרטים המבוססים על אגדות מפורסמות עם דמויות ראשיות בעלות תואר מלכות או חשיבות מיוחדת. אז בהמשך לאסטרטגיה העסקית שלהם בשנים האחרונות ליצור מחדש את הקלאסיקות שלהם בלייב-אקשן, שעל אף שאיכות התוצר השתנתה ממקרה למקרה, הוכיחה את עצמה רווחית מהפן הכלכלי, זה היה רק עניין של זמן עד שהם ינסו לחזור ולגעת גם בקלאסיקה הזאת. ישנם מספר לא קטן של סרטי ״שלגיה״ לייב-אקשן שיצאו לאורך השנים וניסו לשאוף לטייק הרבה יותר בוגר ורציני של הסיפור, אבל אף אחד מהם לא כלל את ״הקסם של דיסני״ שיכל להישאר בליבם של הקהל, ונשכחו לאורך השנים. בנוגע לסרט הזה, אני לא חושב שהוא יכול להישכח בקלות - אבל לאו דווקא מנסיבות חיוביות.
הסכסוך שנוצר בין זוג השחקניות הראשיות של הסרט, רייצ׳ל זגלר וגל גדות, על רקע המלחמה האמיתית שמתרחשת ממש באיזורינו כבר יותר משנה, יצרה דיון ומחלוקת מורכבים ונרחבים בציבור שגלשו לפסים אישיים, למרות שהם ברובם מבוססי עמדות פוליטיות. אבל אני לא כתב לענייני פוליטיקה. ובעוד שכמובן שיש לי דעות משלי לנושא, ניגשתי לסרט הזה מנקודת המבט המקצועית שאיתה אני בדרך כלל מעריך סרטים - כמבקר סרטים. איכויות של הופעות משחק, בין אספקטים טכניים אחרים, אינן קשורות לאמונותיהם האישיות, דעותיהם הסובייקטיביות או היופי האסתטי של שחקנים ושחקניות. אז הלכתי לבדוק מה יש לסרט להציע, כמובן עם ספק מובנה בתוצרי הלייב-אקשן של דיסני, בניסיון לתת לו הזדמנות הוגנת ולשפוט אותו כפי שהייתי שופט כל סרט שנדחה בשנה שלמה לפני יציאתו.
ראשית כל, הקונספט הבסיסי של הבחירה לעבד את ״שלגיה״ היה מוזר. כמובן שמדובר בקלאסיקה, אבל במקביל לכך, מדובר גם בסיפור מאוד בסיסי ושטחי כשמסתכלים על התוצרים הקולנועיים של ימינו. הסרט המקורי, ששוחרר בשנת 1937, ארך כ-83 דקות והציג עלילה די פשוטה - עלמה במצוקה מוצאת את הגמדים ביער, מורעלת בידי מלכה רעה קנאית בשם הגנרי ״המלכה הרעה״, נופלת לתרדמת ולבסוף מוערת בידי ״נשיקה של אהבת אמת״ מפי נסיך יפה תואר. יש לו את המבנה הבסיסי של ספר אגדות, אבל אין לו מספיק עומק ומסרים חינוכיים כפי שיש לסרטים לכל המשפחה כיום (טוב, לפחות לטובים מבניהם). עיבודים אחרים שדיסני עשו בשנים האחרונות, כמו ״אלאדין״ או ״היפה והחיה״, הם טובים יותר למטרה הזאת מאחר והם יצאו בשנים יותר מודרניות ופותחו בצורה הרבה יותר עמוקה.
אבל, בימים עברו, זה היה בסדר ומתקבל על הדעת, בעיקר כי מדובר בהישג טכני משמעותי. הוא היה קסום מספיק על מנת שהצופה יטמע בתחושה האופטימית שלו. עם זאת, היום זה לא מספיק, ודיסני יודעים זאת גם. ולכן, הם מנסים לפצות על כך ולדחוס בו יותר עלילה, דמויות ופרטים, בניסיון להגיע לתוצר עם חוויה סינמטית הרבה יותר מתאימה לסטנדרטים המודרניים. אך על אף שזמן הריצה המוארך בפרויקט החדש מגיע רק ל-109 דקות, ממש מרגישים כאילו הנקודות העלילתיות האלו התווספו רק לצרכי משיכת זמן ואינם משמשים למטרת הרחבת עולמם של הדמויות, או להבאת טייק אלטרנטיבי מעניין מספיק לסיפור המוכר.
בהתחשב בבסיס הסיפור והנקודות המרכזיות שהסרט הזה היה חייב לעבור בהן, הביצוע הסופי - הן סיפורית והן ויזואלית - לא מרגיש שונה ממה שניתן לראות בהפקות בימתיות קהילתיות של עלילות שנמצאות בנחלת הכלל (Public Domain), או מההופעות הזולות בשקל וחצי שמציפות את השוק בכל חנוכה עם כוכבי ילדים סוג ז׳. יש כאן את הגיבורה הטובה והכביכול תמימה, יש את הנבלית המרושעת והערמומית לרמות קרטוניות, יש את הבחור הלכאורה חתיך שעתיד להיות מושא האהבה ויש את דמויות הצד שמתנהגות בשטותיות על מנת שילדים יהנו מהן. אין בכל אלו משהו מיוחד, כולם גנריים וקיטשיים ברמה הזאת בדיוק. אבל, על מנת להוסיף על כך, דיסני החליטו להטמיע בעדינות רבה את אותם מסרים פרוגרסיביים שרייצ׳ל דיברה עליהם בראיונות שלה.
עכשיו, אני לא הבן אדם שיבכה לכם על ״ווק״, ואני כן תומך בסיפורים המובלים על ידי נשים שמציגים אותן כחזקות - כשאלו מתוכננים מראש בקונספט שלהם עם המסר הזה באופן טבעי, ולא כאשר מפזרים אותו מלמעלה על תוצר מוגמר (וזו הזדמנות מצויינת להמליץ פעם נוספת על תכנים כמו ״משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות״ וכמו ״אגתה לאורך כל הדרך״). אבל החל מנקודה עלילתית מסוימת, הסרט מתמקד בהעברת ביקורת על הסיפור המקורי בכך שהדמויות בעצמן מדברות על כמה קלישאתיים הם הטרופים הישנים על עלמה הניצלת בידי נסיך. הדמות של שלגיה אומרת, במעין חצי-שבירת-קיר-רביעי, שהיא לא צריכה את עזרתו של גבר נועז ומאומן-קרב רק מאחר והיא יכולה להתמודד עם המצב בעצמה, מה שמוביל למספר הערות ציניות בינה לבין ג׳ונתן. ואני כן מבין את זה במקום מסוים, זה מאוד ״יסמין״ מצידך. אבל הסרט לא טורח להמשיך לתמוך בנקודה הזאת לכל אורכו.
קודם כל, הבחירה לא לקחת את עזרתו של דמות הזכר המשנית היא טיפשית מבחינה הישרדותית. הוא מציע שהוא וחבריו יעבדו על השומרים שרוצים להרוג אותה, ובכך יסייעו לה להימלט. היא מחליטה לבטל את ההצעה הזאת, ואף לקרוא באופן אקטיבי לציידים לכיוונה. מי בדעתו הצלולה יעשה זאת, בכל מגדר שהוא? ואז, למרות שהסצנה ממשיכה בכך שהיא מצליחה לעבוד על השומרים בעצמה, הסרט שוכח מהמסר הזה. בחלקים מאוחרים יותר של הסרט, הוא פשוט ממשיך עם העלילה הרגילה והמוכרת של ״שלגיה ושבעת הגמדים״. כן, היא מתאהבת בבחור הזה ושרה שיר שלם על כך. כן, היא נוגסת בתפוח המורעל. כן, היא נופלת לתרדמה. כן, היא עדיין זקוקה ל-״נשיקה של אהבת אמת״ בכדי להתעורר. אז... האם דיסני והיוצרים בכלל עומדים מאחורי המסרים האלו? מה השינוי המודרני שהם רצו לקדם כאן, אם בכלל? ניכר בעיניי שהם ניסו פשוט לרצות את כולם - גם את אלו שאוהבים בחירוף נפש את הקלאסיקות וגם את אלו ששואפים להטמיע את קדמת הדור בחינוך ההווה, מבלי להתחייב לאף אחד מהצדדים האלו.
תחושת המסרים והנושאים חסרי המטרה מתפרשת על פני הרבה יותר מהבעת מסרים חברתיים. התסריט מעלה ומזכיר לאורכו מספר פרטים חדשים בעלילה, להם אין ממש תכלית או פתרון בהמשך הסרט, ועל כן הצופים לא בהכרח יבינו את הפואנטה בהם (או יזכרו שהם בכלל הוצגו). למשל, במהלך סצנת ה-״היי-הו״, הם מציגים שלגמדים יש מעין יכולת מיוחדת שגורמת לידיים שלהם לזהור, כך שכאשר הם נוגעים באבני המכרות, הם רואים יהלומים וקריסטלים בוהקים. זה לא נהיה רלוונטי בהמשך בשום שלב. דוגמה אחרת נמצאת בסצנה מאוחרת יותר, שבה שלגיה מדברת עם בנדיט אחד כאשר שתי הקבוצות של הבנדיטים והגמדים נהנות ממעין מסיבת גינה. הבנדיט ההוא מדבר על כך שיש לו רגשות כלפי בנדיטית אחרת. המחשבה הזאת לא תורמת לאף מטרה, ואפילו לא מקבלת התרה כלל. זה מרגיש כמו מוטיבציות מאולצות לדמויות, שאתה מגיע אליהן כשיש לך יותר מידי מהן ולא מספיק סיבה להחזיק את כל הדמויות האלו בסיפור. מסוג הדברים שאתה רואה בפסטיגלים. ולא בטובים מבניהם.
ההתרה והסיום שיש בפועל בסרט הזה, שמנסים להעמיד פיזית את שלגיה אל מול המלכה הרעה, נסגרים כמעט בדיוק באותה הדרך שבה נסגר רגע השיא של סרט אחר של דיסני שכשל בקופות לא מזמן, ״המשאלה״. בשני הסרטים, יש שאיפה להראות שלמרות שהרוע מגיע לרמות כוח גדולות במיוחד וניכר שכל התקווה פגה, עבודה בשיתוף פעולה ובהרמוניות והבלטה של טוב לב פנימי יצליחו לאחד את כולנו, להפחיד את הרוע ולגרום לו לקרוס. מצחיק אותי שבעוד שניכר שהמסר היה להראות ששלגיה יכולה לנצח את המלכה, רגעי השיא של הסרט פשוט מתרחשים ללא תלות בה - אנשי העיר מתרגשים מהנאום שלה, המלכה מתעצבנת ואז פשוט קורה בולשיט CGI בלי שום סיבה נראית לעין, כי ״כנראה שחייבים כבר לסגור את הסרט הזה״. שלגיה פשוט מביטה על האירועים האלו מהצד עם פנים חסרות הבעה, בזמן שהכל מסתדר באורח פלא לטובתה. היא בשום שלב לא עושה משהו אקטיבי באמת על מנת להציל את עצמה. היא פשוט מנצחת בקונפליקט הזה באופן דיפולטיבי, הודות לדברים אקראיים שהאמנים השונים חשבו שיראו מגניבים על המסך. וגם הודות למזל טהור, מאחר ולמלכה הרעה יש מספר הדמויות פשוט להרוג אותה, הגורם המפריע היחיד בדרכה לעליונות נצחית, אבל בוחרת באופן תמוה לא לעשות זאת. אני יודע, אני יודע, זה סרט אגדות לילדים, אבל זה לא תירוץ לכתיבה גרועה ולחוסר היגיון לוגי. היה ממש אפשר לכתוב את הסיקוונס הזה באופן שלא יעמיד אותן במקום הזה.
סיפור יכול לעבוד טוב רק אם הדמויות שלו טובות, ואפילו בהתחשב בכך שהדמויות של הסרט המקורי של ״שלגיה״ הן חד-מימדיות מסיבות מובנות, דיסני לא צריכים לצפות כאן להקלות. הדמות הראשית בשם הסרט, שלגיה, המבוצעת על ידי רייצ׳ל זגלר, שומרת גם היא על חוסר-אחידות לא נעימה בין הרצון להישאר חזקה ועצמאית, לבין הרצון להיות בעלת נשמה צנועה שמתאהבת בתמימות מלאה. כל הדמויות האחרות קוראות לה ״טובת לב״ ו-״כנה ביותר״, אבל אני לא באמת רואה את זה בהופעת המשחק של זגלר. היא מרגישה הרבה יותר כמו ילדה קטנה מציקה וחוצפנית (ורק לצורך הדגש, אני מדבר על שלגיה ולא על רייצ׳ל). היא אומנם דוחפת את המסרים שהממונים היצירתיים והעסקיים בדיסני דרשו שהדמות תדחוף, אבל אין דבר בהופעת המשחק שלה שגורם לי להרגיש שמדובר בתכונות אמינות המגיעות מעומק ליבה. זה משתלב עם הופעת המשחק הממשית של זגלר, שנראתה הרבה יותר מידי ״ממוכנת״ ופחות כנה, בעיקר בכך שהיא נעה בין מגוון מטריד למדי של הבעות פנים לאורך מגוון סצנות, וגם לא טורחת להצניע את גישתה על מנת שתעבור באמת כדמות תמימה. זה גורם לי להתרחק ולהתנתק מהמחשבה שהיא באמת גילום בשר ודם של נסיכת דיסני (דבר שעבד הרבה יותר טוב עם אמה ווטסון ב-״היפה והחיה״, למשל), והרבה יותר כאילו היא עושה סצנה בתחפושת פורים לריל באינסטגרם.
בצידו השני של הסיפור, יש לנו את המלכה הרעה, בגילומה של גל גדות. גדות לא מלוהקת בדרך כלל לשחק דמויות מרושעות בצורה מיוחדת, ומעבר לכך, אני לא מעריץ כזה גדול של הופעותיה הקודמות גם כן. כאן, ניכר שהיא ניסתה להביא הופעת משחק מוגזמת ואף קרטונית במידה מסוימת, באופן שמרגיש שייך הרבה יותר לאופי דמויות באגדות מצוירות מאשר סיפורי לייב-אקשן. אבל גם זה לא ממש עובד, וזאת מאחר ואין לה את יכולת המשחק הקומית שבאמת תוכל לגרום להופעה כזאת להצליח. מה לעשות, היא לא ג׳ים קארי, היא לא ג׳ק בלאק, והיא לחלוטין לא גלן קלוז ב-״101 כלבים דלמטיים״. ולכן, כל סצנה שבה היא מנסה להציג את עצמה כמאיימת ומפחידה נראית כמו בדיחה תיאטרלית. כשהיא צועקת בכעס, אתם בקלות תיזכרו ב-״קאל-אל, לא!״. כשהיא מנסה לדבר בערמומיות עם מחשבות זדוניות, היא לא מרגישה שונה מאשר אם החברה הכי טובה שלכם תציג בפניכם את החיקוי הכי טוב שלה למיסטר איוול. גם בתור אישה צעירה ומעוטרת וגם בתור זקנה תמימה למראה, היא לא מחזיקה בנוכחות בימתית או בכריזמה מספקת שתהפוך אותה לדמות שהצופה באמת יפחד ממנה. ודיסני הרי יודעים כמה אנשים אוהבים את הנבלים המצוירים שלהם, אז כנראה שהם היו צריכים להשקיע יותר בליהוק הזה.
הבנדיט הראשי, ג׳ונתן (בגילומו של אנדרו ברנאפ), שהסרט רוצה מאוד שתזכרו שהוא לא נסיך, עדיין מאופיין כמושא האהבה הגנרי של הסרט. הסיבה הזאת, לצד העובדה שהוא דואג לעמת את נקודת המבט של שלגיה ומנסה להיות שחצן במידה מסוימת, גרמו לי ולחבריי להרגיש מיד כאילו ג׳ונתן הוא למעשה חיקוי זול של דמותו של פיירו מ-״מרשעת״. אני באמת בספק שהם לקחו השראה משם, בעיקר כי הסרט הזה סיים את צילומיו לפני שהסרט ״מרשעת״ שוחרר לקולנוע, ואני לא חושב שהם חקרו לאפיון דמויות במחזה שרץ בברודווי. מעבר לכך, פיירו בפני עצמו הוא די פארודיה של הטרופ הטיפוסי של דיסני של ״האביר על הסוס הלבן״, אז זה קצת מוזר שדיסני מנסים לגרום לקהל לחבב את הדמות בצורה דומה - ונכשלים בכך. ברנאפ ממקד את דמותו על העובדה שממש לא אכפת לו מכל השטויות האלו של הנסיכות, ואפילו יש לו שיר על כך, דבר שמשום מה דואג להציג אותו לקהל כסוג של שמוק. הוא לא עושה שום דבר שנותן לו נקודות זכות כדמות חביבה. אפילו פלין ריידר ב-״פלונטר״, שגם הוא שחוק מענייני נסיכות, הצליח להיות גם ציני ועוקצני, אך גם אנושי ופגיע. אתם יודעים, כמו שדמויות שהקהל צריך להזדהות איתם עושות.
בנוסף, גם מהפן הויזואלי, אני חושב שדיסני פספסו עם הליהוק הזה. הוא לא ג׳ונתן ביילי ואפילו לא קרוב לכך, וקשה לי לראות בו מושא האהבה הבלתי מעורער. זה בדיוק אותו הפספוס שפרמאונט עשו לאחרונה עם הליהוק של דמות הבחור המבוקש בריבוט המוזיקלי של ״ילדות רעות״. אני מניח שאי אפשר לתת לנו גברים חתיכים בסרטים יותר (וכן, אני אומר את זה בתור סטרייט לגמרי). וגם, כהערת צד - כל פעם שהוזכר שמו של ג׳ונתן, מאחר והוא שם סטנדרטי בים של שמות סיפוריים כמו ״שלגיה״, ״המלכה הרעה״, ״רגזני״ ו-״שטיא״, נזכרתי בסרטון של פול ראד מנסה להיזכר איך קוראים לפטיש של ת׳ור, וזה גרם לי לצחקק בכל פעם מחדש.
להפתעתי, הדמויות הכי טובות בסרט הזה היו למעשה הגמדים. כן, אני יודע, ראיתם את המודלים התלת מימדיים שלהם בטריילר והם גרמו לכם לצמרמורת ובחילה. אבל בפועל, ככל שאתם מבלים איתם קצת יותר זמן מאורכו של טריילר, די מבינים שהם לא כל כך נוראיים למרות הכל. ברור שהמולדים שלהם קצת זולגים למחוזות ה-Uncanny Valley ויכלו להיות טובים יותר, אבל זה לא הורס את העובדה שיש להם את המאפיינים המהנים ביותר מכל הדמויות בסרט הזה. הם חולקים דינמיקות מקסימות, סצנות צבעוניות ואנרגטיות והמדבבים שלהם עושים עבודה ממש טובה בלהפיח בהם חיים. גם אם הם לא יתחבבו עליכם ויזואלית כל כך, את מרבית הכיף שלכם מהסרט תקבלו מהם. הייתי רוצה שהם יקבלו יותר זמן מסך בפועל, בעיקר כי הם מערננים ומרימים את המשחק המשמים שמתקבל מהקאסט לכל רוחבו, אבל כנראה ש-CGI זה יקר מידי ואי אפשר להציג יותר מידי ממנו - גם אם התקציב שלך הוא בין 240 ל-270 מיליון דולר.
בצד האחר של הספקטרום, הדמויות הכי גרועות בסרט... טוב, לא הכי גרועות אבל הכי מיותרות, הם קבוצת הבנדיטים. בעוד שהם משמשים כ-״צוות רקע״ עבור ג׳ונתן, אין להם שום רלוונטיות לעלילה וכמעט שום אישיות אינדיבידואלית. יש 7 שחקנים ושחקניות, המשחקים 7 דמויות, שלא משפיעים על הסרט כלל ויכלו להיות מוסרים כליל מהסרט. לכל אחד מהם יש שם שרשום בקרדיטים, אבל אני לא זוכר שהם הציגו בכלל את השמות האלו בתסריט. לחלקם אין אפילו שורות דיבור. מדובר בניהול גרוע יותר של 7 דמויות משנה מאשר חבריה של אשה ב-״המשאלה״. הם מנסים להכניס אותם לתוך העלילה המרכזית בסצנה אחת באמצע הסרט, אבל ניכר שזה מבוצע למטרה היחידה לעורר ריב עם הגמדים על מנת ששלגיה תוכל להתערב באמצע ולפצוח פעם נוספת בנאום אמיץ וחוצה להבות על כמה ״ביחד ננצח״.
חלק מהאנשים באינטרנט העלו תיאוריות שיתכן והדמויות האלו היו אמורות במקור להוות תחלופה לדמויות הגמדים, וכי הכללתן בתוצר הסופי היא פשוט שילוב של חומרי צילום מוכנים עם תיקונים שנעשו בשלב מאוחר בהתאם לתגובת הקהל לתמונות מודלפות. אני מאמין שמדובר פשוט בדחף של דיסני לסמן וי על הצורך שלהם להיראות כמקדמי הכלה וקבלה בהפקות שלהם ולהתחמק מביקורת חברתית. בכך הייתה להם האפשרות לשלב בקאסט הסרט אישה שחורה וגם נמוך-קומה בשר ודם, במיוחד כאשר הקאסט הראשי של הפרויקט הוא 3 אנשים בעלי גוון עור בהיר יחסית ובובות ממוחשבות. יכול להיות שמדובר בשני הדברים בו זמנית, אבל כך או כך, זה סימן שהם דחסו את הסרט בדברים שלא הייתה בהם כוונה יצירתית או תכליתית. הם פשוט חושבים שאנשים לא ישימו לב לכך, אבל כמובן ששמים לב.
סרטי הנסיכות של דיסני לא היו מצליחים באותה הצורה ללא השירים האייקוניים שלהם. ופעם נוספת, בהתחשב בכך ש-״שלגיה ושבעת הגמדים״ המקורי היה די פשוט בצורה מכוונת, לא היו לו המון שירים קלאסיים שהפכו לפופולריים עם השנים. בסרט הזה הם דאגו להכניס זוג שירים מהסרט המקורי, ובמקביל נתנו לצוות היוצרים מאחורי סרטי המחזמר המצליחים ״האמן הגדול מכולם״ ו-״לה לה לנד״ את המושכות לרקוח שירים חדשים. אני בכנות מאמין שהקטעים המוזיקליים שמבוססים על שירים מהמקור, שהם ״היי הו״ ו-״נשרוק ונעבוד״, יצאו בפועל כחלקים מקסימים, מחממי לב ומעלי חיוך, שנהניתי לצפות בהם ולזמזם איתם (כאשר שניהם, באופן לא מקרי בכלל, כוללים את הגמדים).
עם זאת, כל שיר מקורי אחר שהוצג כאן נע באיכותו בין רע ומחריד מוזיקלית לפשוט נוראי, לרמה שתרצה שיגמר כבר. אפילו מצאתי את עצמי בייאוש וחשש מהרגע שבו יתחילו לשיר שוב, שזו תחושה שאפילו לא חשתי בצפייתי ב-״ג׳וקר: טירוף בשניים״. אני כן אגיד ש-Waiting on a Wish, השיר המרכזי שדיסני דוחפים להעלאת המודעות לסרט בתקווה לשמיעות חוזרות שישאירו אותו בתודעה (ואולי יגרפו כמה פרסים), הוא השיר הכי ״בסדר״ מבין כל החדשים. אבל כאשר מגיעים לשירים המושרים בידי הדמויות של שלגיה וג׳ונתן יחד, מבינים מהר מאוד לאיזה שפל הסרט הזה מגיע. ניכר שזה עוד אספקט שהם לא למדו כלקח מהכישלון של ״המשאלה״.
בעניין השירה, לרייצ׳ל בהחלט יש את יכולות השירה על מנת לפחות לבצע מלודיה בצורה ערבה לאוזן, גם אם היא לא בהכרח משחקת את זה טוב על המסך. לעומת זאת, כשמגיעים לשיר של גל גדות, המילים הן אומנם לא הדבר הכי נורא בעולם, אבל היה לי ברור באופן מיידי ששירה היא לא הצד החזק שלה (וכן, אני יודע שהיא שרה בפסטיגל 2008). קול הדיבור שלה הוא מעט מחוספס במקור, אבל צוות הפקת השירים של דיסני ניסה להחליק אותו ככל שיכלו עם אוטוטיון ועריכה ידנית. כאילו, הם כן הצליחו לתקן מקומות קטנים בהם הקול יכל לפשל וזה בהחלט לא תווים שמסמרים שיערות ומצמררים, אבל מובן שהיא לא יכולה להחזיק שיר בעצמה. אני לא מאמין שהיא הייתה יכולה לבצע את אותה הרמה בלייב על במה. ותודה לאל שדיסני לא ביקשו ממנה לנסות.
אבל הדבר האחד שבאמת הרגיז מאוד את הקולנוען שבי בעניין השירים השונים בסרט הזה, הוא שכולם כולל כולם מצולמים וערוכים בצורה כל כך, כל כך גרועה. כמעט כל שיר חדש מוצג בצורה ויזואלית עם שוטים ארוכים ובלתי נגמרים או נחתכים של הדמות השרה במרכז הפריים, בזמן שהמצלמה (או המצלמה הוירטואלית) נעה בזום-אין או בזום-אאוט. זה הכל. שום יצירתיות, שום עריכה חכמה, אפילו לא מעט סיפוריות ויזואלית שיכלה לחזק גם את המסרים של השיר וגם את הרגשות העזים של הדמויות. מציגים לנו פשוט שוט דל, מצולם מזווית אחת ויחידה, של שחקן או שחקנית שמשקיעים את מירב מאמציהם לא להסתכל עמוק אל תוך העדשה.
יצרתם עיצובי סטים, יש לכם אמני CGI שעובדים בשבילכם ויש לכם את הכוח היצירתי של דיסני, שביצע מהפכות בתחום הפיתוח הויזואלי פעמים רבות לאורך ההיסטוריה. אתם לא הופעה בימתית, תעשו משהו עם המדיום שבידכם. זה מרגיש כאילו הם לקחו קאט אחד שהיה להם ישר מהמצלמה וזרקו אותו ישירות לטיימליין העבודה הסופי של הסרט, על מנת לחסוך בזמני עריכה. זה פשוט נראה כל כך עצלני מבחינת יצירה קולנועית. אני מעריך את הישגיו של ״מרשעת״ הרבה יותר עכשיו (וזה לא שלא הערכתי קודם לכן).
והבעיות של האספקט הויזואלי של הסרט גדולות מהבעיה הזאת. אם תצפו בסרט הזה, לא תצליחו להתעלם מההבדל הויזואלי הקיצוני בעיצוב, בצבע ובפרטים, בין סביבות מלאכותיות לגמרי הנוצרות לחלוטין במחשבים עם אנימציה דיגיטלית ושחקנים המצולמים על מסך כחול המוטמעים לתוכן, לבין סצנות שצולמו על גבי סטים שנבנו פרקטית - בעיקר יערות או מרגלות טירה. עכשיו, אם היה מדובר בטכניקות שונות ללוקיישנים שונים לחלוטים, אני מניח שזה היה קצת יותר מובן. אבל מאחר ויש לנו סצנות יער המתרחשות גם בסביבות פרקטיות וגם בסביבות מלאכותיות, ההבדל בפרטים בולט מאוד לעין ומוביל לכך ששתי הסביבות נראות פשוט נורא.
סצנות היער המלאכותיות נראות כאילו הן קיבלו דרישות מוגזמות לתיקונים ושיפורים אל עבר המטרה לגרום להם להראות כאילו נלקחו ישירות מאיורים בספר ילדים (או לפחות איך ש-AI היה מאפיין איורים כאלו), בעוד שסצנות יער פרקטיות נראו זולות למדי, כאילו הן צולמו על סטים של סיטקומי קומדיה באולפן 3 מצלמות. הם אפילו ניסו לתקן את הבעיה בכך שהטמיעו ״בעדינות״ סנאים וציפורים אל תוך השוטים בסביבות הפרקטיות. אבל גם אלו בולטים לעין, מאחר ובסצנות אלו החיות המדוברות הן הדבר ה-״חי״ היחיד שקיים ברקע - דבר שלפעמים מרגיש דווקא לא טבעי. מצד שני, השאיפה לפרפקציוניזם עם הסצנות המלאכותיות גורם להם לראות מלאכותיות מידי, ומעלות את התהייה האם ניתן לקרוא לסרט ״לייב אקשן״ כשהכל פשוט ״מושלם מידי״. לפעמים, כשמשהו יותר מידי מושלם, הוא הופך להיות מכוער.
עניין נוסף שהרגיש לי מעט מוזר הוא שבחלק די ניכר מהסרט, אולי אפילו 30 דקות ממנו, רייצ׳ל היא בת האדם היחידה שקיימת בפריים, בזמן שהכל סביבה - כולל הסביבה בפני עצמה - נוצר באנימציה ממוחשבת. חיש מהר איבדתי את תחושת ההיטמעות שהייתה לי בפרויקט כשהסצנות האלו נמשכו זמן רב מידי, וגברה בי בפנים התחושה שמשהו לא תקין. אני לא חושב שזה דבר כל כך טוב כשהצופה מפקפק בדברים שהוא רואה על המסך. הסצנות האלו מובלות באופן ניכר על ידה, כשהיא מנסה לתקשר דמויות שלא באמת נמצאות יחד איתה באותו המקום, ואין לה דבר לתקשר איתו בעבודת המשחק שלה מלבד שורות שנקראות על ידי אנשי צוות מאחורי המצלמה. כמובן שזו משימה מאוד קשה להתמודד איתה כשחקנית, ואני לא מעביר על כך ביקורת ופגם ביכולותיה של רייצ׳ל. אני פשוט חושב שאם היוצרים תכננו מראש שחלק גדול כל כך יסתמך על יכולות המשחק של שחקנית אחת, אולי היה כדאי שילהקו מישהי שיכולה להתמודד עם הדרישות האלו ממש טוב. למרות שעורכים אותה להופיע ולתקשר עם הדמויות הדיגיטליות, הרגיש לי שהיא בעיקר משחקת לבדה ולא באמת חולקת דינמיקה אמיתית עם גורמים אחרים בסצנה. הרגיש ממש כאילו היא לא מתייחסת אליהם בגובה העיניים (ולא, זו לא בדיחת גמדים). הרגשתי חוסר גדול מאוד בתקשורת אנושית אמיתית, מהסוג שבני אדם אמיתיים מבצעים. סצנות מאוחרות יותר אכן הוסיפו דמויות אנושיות שרייצ׳ל יכלה לעבוד איתן, ואלו הרגישו מעט יותר אמינות, אבל אותם האנשים היו הבנדיטים - שכאמור, לא הביאו תרומות מעניינות או רלוונטיות לעלילה כלל.
בעניין הזמן שבו המלכה הרעה של גל גדות צריכה להפוך לזקנה המכושפת, אני חייב לומר שאנימציית הטרנספורמציה שלה הפתיעה אותי בעיתוי שלה, אך בוצעה בצורה די טובה - אם כי לא באמת הייתה עבודת האיפור הכי טובה שהם יכלו לבצע למטרה הזאת. היא הייתה די גישה סטנדרטית לאיפור או למסכה של עור מצומק (או שמא הסטנדרטים שלי עלו גבוה מידי אחרי שראיתי את ההישגים זוכי האוסקר של ״יופי מסוכן״?). עם זאת, הם לא השקיעו מאמץ מספק בעריכת הקול שלה על מנת שיתאים לתפקידה המבוגר. במהלך תהליך הטרסנפורמציה ואף מאוחר יותר, כאשר היא כבר בדמות הזקנה זמן מה, הם מחליפים ועורכים הקלטת ADR של גדות שרה או מדברת בקולה הרגיל, המונחת על גבי צילומים של דמותה הזקנה והמקומטת, במטרה לסנכרן בניהם. משמיעת ההקלטה, ברור לי מאוד שזה לא הקול שלה שהוקלט על סט הצילומים, אלא הקלטה שבוצעה בנפרד באולפן, בעיקר מהעובדה שגדות לא הייתה יכולה להתבטא כך עם מגבלת חופשיות התנועה שפרסונת הזקנה מנחיתה עליה. ואני לא חושב שהיא הייתה צריכה להתבטא כך. כל עוד היא נראתה כמו אישה מבוגרת, היא הייתה צריכה להתבטא כמו אישה מבוגרת. אבל אני מניח שזה דבר קשה מידי לבקש מגדות כשחקנית לעשות בהקלטה באולפן מבודד.
דיסני בבירור הבחינו בכל הבעיות הויזואליות והעלילתיות של הסרט, מאחר ואני בטוח שהם קיימו כמה הקרנות מבחן וקיבלו פידבקים. העניין הזה ברור לי כתוצאה מרצונם העז להפוך את הסרט למעורר עניין ותופס פוקוס הרבה יותר בעיני ילדים והורים שטחיים, ולגרום להם להרגיש משהו במהלך החוויה הזאת - גם אם זו תחושה שמושגת בצורה זולה למדי. לכן, הם השקיעו מאמץ מיוחד בהטמעה של כמה שיותר חיות ״חמודות״ אל תוך סצנות, בעודן נעות באנימציה שתגרום לצופה הממוצע להגיב ב-״אווו״. החיות האלו אינן חשובות לסיפור, הן לא מסייעות לשלגיה בזמן שהיא נמצאת ביער או בבית הגמדים לבדה, ולא ניכר כאילו השירה שלה מעודדת את החיות לפעול בצורה תורמת כלשהי. הן פשוט שם בכדי לחייך, לצחקק או לזעוף, על מנת שילדים יצחקקו מכך כי ״חיות לא עושות דברים כאלה!״. הם הינדסו את האספקט הזה על מנת לגרום לצופים לחשוב שהסרט הזה ״חמוד, מתוק ומרגיש כמו אגדה״ הרבה יותר ממה שהוא באמת. זה זול. זול במיוחד כשחלק מהמודלים האלו נראו לא-גמורים או ממוחזרים מפרויקטים אחרים, כמו לדוגמה הסנאים שנראו מאוד דומים לדמות של פיפ מסרטי ״מכושפת״.
אבל למרות כל הדברים שציינתי בנוגע לסרט, בשורה התחתונה, אני יכול בכנות להאמין שהורים וילדים שלכו לראות את הסרט הזה בבתי הקולנוע ימצאו אותו מהנה ומספק את המטרה, בעיקר בגלל שהוא מכיל את קווי העלילה הבסיסיים והקלישאות שהייתם מצפים להם מסרט ״שלגיה״ המיועד לקהל צעיר. יתכן שלא יצור תחושת נוסטלגיה בהכרח, אבל הוא כנראה יעבוד בגבולות התוחמים של סרט אגדה לילדים, מבלי לשאוף להיות יותר מזה. ולצערי, רוב הצופים בפלח הקהל הזה לא ידרוש אקטיבית יותר מזה.
על אף כל זה, אני, בתור אדם מבוגר שצפה בסרט כפי שהוא ומכיר את הגבולות הרחבים ביותר שניתן לנצל במדיום הקולנועי, כולל בז׳אנר הסרטים לכל המשפחה, הרגשתי שהפרויקט היה עוד ניסיון קאש-גראב מצד דיסני. הוא מלא בחורים שהם ניסו לטייח ובחוסר איכות בעשייה בפועל, מה שמתיר לנו תוצר המרגיש יותר מידי זול ביחס לתקציב שלו. כן היו בו רגעים שנהניתי לפרקים, חלקם באופן אירוני אך חלקם גם באופן כנה, וזה לא היה הדבר הכי נורא שראיתי בחיי - גם אם אחרים יגידו לכם אחרת. הסרט נמצא על הגבול של ״משרת את המטרה״, ולטעמי, זו לא הרמה שאולפן גדול כמו דיסני צריכים לשאוף אליה.
״שלגיה״ הוא עוד ניסיון של דיסני להרוויח על הסיפורים הקלאסיים שלהם, באמצעות יצירה שלהם מחדש במדיום שלא מתאים להם כל כך. העובדה שהם חזרו לקלאסיקה ישנה מידי וגם לא השתמשו במדיום הקולנועי בצורה טובה מספיק, הניבה להם תוצר בינוני ומבולגן בסופו של דבר. זגלר, גדות וברנאפ מנסים ככל שביכולתם, ועדיין הטוב שביכולתם לא מספיק מאחר וכולם ליהוקים שגויים לתפקידים שלהם - תפקידים שמנסים לסחוט בכוח תוכן מדמויות שהיו חד מימדיות מלכתחילה, וכאלו שמחווירות בקלות לצד דמויות CGI. איכות המשחק היא לא הדבר היחיד שאובד כאן, מאחר וגם היצירתיות חסרה ביותר באספקטים האודיו-ויזואליים, במספר שירים חדשים שכולם כתובים רע ומצולמים בצורה משמימה. דיסני אולי ניסו והתאמצו בשלב הפוסט-פרודקשן על מנת להפוך את הפרויקט ליצירת הלייב-אקשן הקסומה והחמודה ביותר שהם אי פעם הוציאו, אבל אף כמות של שיפורים מלאכותיים לא תהפוך אותו ל-״יפה בכל העיר״, אם ליבתו רקובה ממילא. דיסני, גם אתם צריכים ללמוד את מוסר ההשכל הזה.
אני מדרג את הסרט הזה - 5.5 מתוך 10 🍎
(בכוכבים - ½⭐⭐)
״שלגיה״ זמין בימים אלו בבתי הקולנוע בישראל וב-IMAX.
מה דעתכם? האם יצא לכם לראות את הסרט החדש ומה חשבתם עליו? והאם אהבתם או פחות אהבתם את הופעתה של גל גדות? ספרו לנו בתגובות!
Comments